מכירה את המעצבנות האלה ?

יש את המעצבנות האלה.

אלה שאין להן בעיה עם משמעת עצמית ושליטה עצמית.

שלא מתפתות אחרי מתוקים.

שהבגטים לא מדברים איתן בסופר.

שלהזיע על מיטת הפילאטיס זה בשבילן כיף.

ושסוגרות לכולן את המזגן באימון באמצע אוגוסט, כי ״זה לא בריא לשרירים, הקור הזה״.

מכירה אותן?!

הלוואי והייתי מעצבנת כזאת, הייתי חושבת לעצמי.

פשוט אין לי את זה. אני לא כזאת. לא נורא…

ואז ניחמתי את עצמי במגנום פיסטוק מהמם.

כי ככה פינקו אותי, פיצו אותי ועודדו אותי - עוד כשהייתי ילדה חובבת גלידות מול הטלוויזיה.

ובשנים האחרונות - בעצם, מאז שאני מכירה את עדי וצמודה אליה -

אני לא מכירה את עצמי.

נהייתי ״מעצבנת״.

חוץ מלסגור את המזגן באוגוסט. כי גם לי יש גבולות.

אז מה עדי עשתה, במקום שנכשלתי בו כל כך הרבה פעמים לפני כן?

היא לא ניסתה להפוך אותי למישהי אחרת.

היא נתנה לי שיטה שמתאימה את עצמה אליי - ולא אני אליה.

אני אוהבת לקרוא לה שיטה להגשמת חלומות. כזאת שלא משנה מה את אומרת לעצמך על עצמך - כל מה שאת חולמת עדיין אפשרי לך.

והקאץ׳?

אין כזה. השיטה עובדת לכל מי שהולכת את הדרך שבספר שלנו.

נ.ב. את יודעת מה הכי מצחיק? המגנום פיסטוק עדיין מהמם. פשוט כבר לא צריך שהוא ינחם אותי.