הלוואי והיה לי זמן לזה, היא אמרה לי

הייייי זו שרי,
היא בערך בגיל שלי, יש לה שני ילדים, גם הם פחות או יותר בגילאי הקטנים שלי, ואין לה זמן לזה.

פעם הייתי יכולה לומר את המשפט הזה, בערב אני כבר גמורה, גם אם תכננתי ללכת והייתי מתכננת, ברגע האמת רק פינטזתי על הרגע שאכנס למיטה ואעצום את העיניים, אני יודעת שיש עוד הרבה אימהות עייפות במצבי דאז.

הצלחתי לשנות את המציאות הזו, וזה לא בגלל שהילדים גדלו או שהפכתי לחיית לילה, וגם לא משמעת עצמית חזקה במיוחד שיש לי, זה מורכב מ-2 צעדים יחסית פשוטים, שאם עושים אותם, אפשר לעשות כל מה שפעם לא היה לך זמן לעשות - הראשון, להכיר את המנגנון האישי שלך, השני - לשנות נקודת מבט,
איך עושים את זה?