״קח אותו לאט את הזמן, העולם עוד יחכה בחוץ״

הי, זאת שרייייי,
איך אהבתי את הסדרה ״עניין של זמן״,
המקום היחיד בו הזמן עצר מלכת,
שאביב גפן יכול לא להיכנס לשיעור, ואמא שלו (עוד לפני שהפכה לאייקון פודקאסטים), לא תפעיל כנגדו שום סנקציות.
שרון חזיז, איילת זורר, ודנה ברגר הן היפות והנכונות, והפלונטרים הרומנטיים שלהן נפתרים תוך 25 דקות של פרק, שזה הזמן שמוקצב, כן, יש דד ליין גם לכאבי לב.

ואצלי?
אם אני לא הייתי נכנסת לשיעור, היה לזה מחיר, כזה שלא יכולתי להרשות לעצמי לשלם, עם אמא כמו שלי.
ופלונטרים רגשיים, אם הם היו מוגבלים ל-25 דקות, כמה דמעות, אכילת ראשים ושוקולד מריר, וכמובן זמן, היו נחסכים לי.

בשבועות האחרונים אני ועדי עובדות על פרויקט חדש, שהמטרה שלו, לעזור לכל אחת מאיתנו, עם מנגנוני ההפעלה האישיים שלה, לנהל את הזמן שלה בקלות, בנינוחות, בשמחה.

לי יש פחדים אחרים משל עדי (או משל כל אחת אחרת שלא מכירה אישית את אמא שלי), וגם הסערות הרגשיות שלי הן כל כך מיוחדות לי,
וכן - הן גוזלות זמן, הרבה זמן.
השיטה שפיתחנו עזרה לי בדיוק שם, והיופי בה, שאני מתאימה אותה אליי, במקום להתאים את עצמי אליה - אף פעם לא אהבתי שמחליטים עליי, גם לא אמא שלי.