כסף עצוב וכסף שמח: למה זה לא קשור לכמה את מרוויחה

שנים האמנתי ש"בעל המאה הוא בעל הדעה".

גם כשלא האמנתי בזה בראש, התנהגתי את זה. מי שמממן, מחליט. ומי שסמוכה על שולחנו, מחכה.

זה עלה לי בפרק שבו פתחנו בפודקאסט את חודש הכסף השמח. אמרתי לעדי "כסף שמח!" במקום בוקר טוב, ומיד שאלתי: רגע, יש גם כסף עצוב?

"ברור שיש", היא ענתה. ואחרי כמה דקות הבנתי איפה הייתה הבעיה שלי עם כסף כל החיים. לפרק 44 בפודקאסט

מה זה כסף עצוב

כסף עצוב הוא כסף שיושב על מצע של פחד, של "אין מספיק". או על מצע של שליטה ואגו, באנרגיה של "אם תהיי ילדה טובה, תקבלי".

ואז עדי מנתה את כל מה שמסתובב סביב כסף: פחד, לחץ, מחסור, רדיפה, קנאה, תחרות, השוואות, תלות ושליטה. "יש הרבה יותר פחד סביב כסף", היא אמרה, "מאשר כל רגש אחר".

וכאן החלק החשוב: כסף עצוב לא תלוי בסכום. אפשר להרוויח הרבה ולחיות בכסף עצוב, כשכל הוצאה מכווצת. ואפשר להרוויח פחות ולחיות בכסף שמח.

"בעל המאה" הוא having, לא being

איך מפרקים אמונה כזו? עדי התחילה בהבחנה אחת. מה שיש לבעל המאה הוא ה-having שלו. משהו שיש לו, לא מי שהוא.

וה-having משתנה כל הזמן. מזדקנים, היופי משתנה, אנשים נכנסים לרשימת העשירים ויוצאים ממנה. עדי הזכירה את אופרה ווינפרי, אחת ממודלי ההשראה של שתינו, שכתבנו עליה גם בספר: מה שנשאר לתמיד הוא ה-being, ההוויה שלנו.

כשאני נותנת כוח למה שיש למישהי אחרת, אני נכנסת להשוואות. ובהשוואות אני תמיד יוצאת "פחות". ברמת ההוויה, כולנו אותו דבר.

ומאיפה בכלל נוצר הפער? בדיוק במקומות שבהם אנחנו תלויות במי שמממן. כשקיבלנו והרגשנו שאנחנו צריכות להחזיר. שם נולדים יחסי השליטה.

מי שנותנת, כבר קיבלה

בפרק הזה עדי אמרה משהו שלא חשבתי עליו אף פעם: "מי שנתן, באותו רגע גם קיבל".

כשאומרים לה "את לא מבינה כמה עזרת לי, איך אחזיר לך?", היא עונה שכבר החזירו. היא לא צוברת חובות.

אף אחת מאיתנו לא חייבת לאף אחד כלום, אלא אם זה הוגדר במערכת היחסים. כל השאר הן ציפיות.

לא נעים לי להודות בזה, אבל אני הלכתי שנים עם הוויה של רגשות אשם. של "אני לא בסדר, אני צריכה להחזיר". ברגע שהבנתי שאף אחד לא מחכה לחוב הזה, הרגשתי חופש. והתרגול של זה לוקח יותר זמן מהדיבור עליו.

ההפך מכסף שמח הוא כסף מפוחד

כמה שנים אחרי, בפרק שהקלטנו בפורים, חזרתי לעדי עם אותה שאלה מזווית אחרת. ישבתי במשרד שלי, הסתכלתי סביב ואמרתי לה: כל מה שאני רואה כאן נקנה בכסף. זה כל כך מוחשי. איך זה יכול להיות "רק חשיבה"?

ואז נזכרתי שהמשרד הזה נבנה מכסף שלא היה בחשבון שלי ביום שהתחלתי. "מאיפה היה לך האומץ?" שאלה עדי. עניתי לה במה שעשיתי. היא התעקשה: לא מה עשית. מה החשיבה אמרה?

התשובה: גישה של שפע. גישה של מחסור יוצרת פחד, הימנעות, הקטנה וחשבונאות. גישה של שפע אומרת: "כל הצרכים שלי מסופקים. כל הרצונות שלי מסופקים".

ואז הודיתי בפחד שלי. ואם אלך על משהו שהוא מעבר למה שיש לי עכשיו, וזה לא יסתדר?

זה בדיוק מה שהופך כסף לכסף מפוחד, ככה קראנו לו בפרק. עדי שאלה מה קרה בפעם שהתחייבתי למשהו כזה והוא לא הסתדר. מצאתי דרך לחזור בי מההתחייבות. "ואז מה קרה?" כלום. גם התרחיש שהכי פחדתי ממנו כבר קרה לי, ועברתי אותו. ותמיד יש פתרון אחר. כסף שמח אוהב יצירתיות.

מה כסף שמח אוהב

מהפרק הזה רשמתי לעצמי רשימה:

• מטרות ברורות. כשאני יודעת מה אני רוצה ולמה זה חשוב לי, ההחלטה מפסיקה להיות הימור. בגלל זה דווקא להחליט על משהו שאני מאוד רוצה, כמו טיול, קורס או טיפול, זה נהדר.
• ודאות. "כסף שמח לא אוהב הימורים", אמרה עדי. "והוודאות היא בתמונה המנצחת".
• יצירתיות וגמישות. תמיד יש עוד דרך, וגם לשנות כיוון זו דרך.
• מקורות צפויים ובלתי צפויים. כסף, או שווה כסף: מלגה, החזר מס, מתנה שלא ציפינו לה. גם חלוקה לתשלומים היא עוד דרך לממן, ופעם הייתי מתעצבנת עליה.
• מחשבות של הודיה ושל יש.

עדי סיפרה שבתקופה שבה הייתה בבית עם הילדים, כל פעם שרצתה משהו הגרוש שלה שאל "מי מממן?". זה הכאיב לה. היום היא אומרת לעצמה: זה הכסף שלי.

כסף שמח הוא לא כסף קל

חשוב לי לומר את זה בפשטות. כסף שמח הוא לא קיצור דרך ולא כסף מהיר. זו גישה שמתרגלים, ויש לה מטרה: להגשים חלומות. הכסף הוא חלק מהתוכנית, לא התוכנית עצמה.

שאלה אחת להתחיל איתה

בחרי משהו אחד שאת רוצה, שנראה לך כרגע מעבר להישג יד. וכתבי שתי שורות:

1. מה זה ייתן לי?
2. למה זה חשוב לי עכשיו?

כשהתשובות ברורות, את כבר לא מהמרת. את מתכננת.

ואם בא לך לתרגל את זה ביחד, ארבעה ימים עם עדי בוואטסאפ: אתגר קסם הכסף השמח. ולתמונה המלאה, עם חמש שפות האהבה של הכסף: המדריך המלא לכסף שמח.