ככה נפטרתי מההרגל המגונה
היייי זו שרי,
״את יודעת שגם לי זה היה״, אמרתי לעדי כשהיא סיפרה לי על מישהי שכוססת ציפורניים, נזכרת בהרגל המגונה הזה שפעם (לפני חמש שנים) לא חשבתי שאצליח לשנות, והיום הוא כל כך רחוק ממני, זר לי, לא שלי.
איך זה קורה?
איך הרגלים ישנים של שנים, הופכים לנחלת עבר, מפסיקים להיות אנחנו ?
אצלי זה קרה כאילו במקרה, השתתפתי באימון קבוצתי של עדי, כמתאמנת מן המניין, היא דיברה על החלפת הרגל בהרגל, ובאותו היום קבעתי תור לעשות לק ג׳ל.
האם זה היה קל ״ההחלף״ הזה?
חד משמעית לא!
בהתחלה זה הטריף אותי, כבר בשבוע הראשון עם הציפורניים המתוקתקות, משכתי את הציפורניים, התעסקתי איתן, לא מצאתי מנוח.
היום (וכבר כמה שנים) יש לי ציפורניים מהממות, והיופי הוא שאפשר לעשות את החילוף לגבי כל הרגל שאת רוצה לשנות.
זה חלק מהשיטה של טיים מאסטר,
וכן היא מאפשרת להחלף הזה להיות משחקי ונעים, ומתאים למנגנון האישי, והכי חשוב אפשרי, כי את לא עושה את זה בכוחות עצמך, יש לך שיטה, יש לך תוכנית פעולה ויש לך את האימון הקבוצתי בלייב שתומך בך, לבד - זה בלתי אפשרי.
שרימאסטר פיס