להתפרנס מהמתנות שלך: מ"אני חייבת" ל"יש לי זכות"

כשסיפרתי לאבא שלי שאני כבר לא עורכת דין, ושאני מוציאה ספר, הוא שאל שאלה אחת: "ומה את מרוויחה מזה?"

האמת? גם אני חשבתי ככה. לפני שכתבנו את הספר, חשבתי שלכתוב ספר זו פריבילגיה. משהו יפה, שאי אפשר להתפרנס ממנו.

על זה בדיוק דיברנו עדי ואני בפרק "להתפרנס מהמתנות שלנו", שהקלטנו לקראת פתיחת בית הספר לאימון.

"פריבילגית" היא לא מילת גנאי

המילה "פריבילגית" נשמעת לרובנו כמו עקיצה. עדי מציעה לראות בה משהו אחר: נקודת מבט של הכרת תודה.

"לכל אחד מאיתנו יש פריבילגיה כזאת", היא אמרה, "הוא רק הרבה פעמים לא מנכיח אותה".

עדי סיפרה שתמיד הרגישה פריבילגית. בזכות התפיסה המהירה שלה לשפות. ובזכות זה שבמשך שנים סירבה להיות "עבד של המערכת", וחיפשה את הייעוד שלה בספרים ובסדנאות, הרבה לפני שדיברו על זה.

ואז היא ביקשה ממני להשלים את המשפט. גיליתי שהפריבילגיות שלי הן החריפות, התקתקנות, והיכולת להתמיד בקלות. וגם הפריבילגיה לעבוד במאסטר פיס, שבמשך זמן רב לא הרשיתי לעצמי.

מ"אני חייבת" ל"יש לי זכות"

"זה לא I got to, זה I get to", אמרה עדי. "זה לא אני חייבת, יש לי זכות".

שנים רצתי בבוקר להביא את הילדים למסגרות, כדי להגיע לעבודה בשבע וחצי. היום אני מרגישה שיש לי זכות לקחת את הבת שלי לבית הספר. אותה פעולה בדיוק, ויחס אחר לגמרי.

ובשיחה גיליתי עוד משהו, ולא נעים לי להודות בו. עדי סיפרה שבתקופה שהייתה נשואה, היא בחרה לגדל את הילדים בבית. ואני הבנתי שמעולם לא הרשיתי לעצמי אפילו לבדוק את זה. תמיד אמרתי שאני חייבת לעבוד. היום אני יודעת שמה שהיה נכון לי הוא שנה בבית עם הילדים.

בחירה אמיתית מתחילה כשבודקים מה באמת מתאים לי, ולא מה תוכנתתי לחשוב.

להתפרנס מהמתנות זה כסף שמח

עדי חיברה את זה לכסף. לפי קן הונדה, הכי הרבה כסף מגיע כשאנחנו מביאות לידי ביטוי את המתנות שלנו. "אפשר להתפרנס מלא מהמתנות שלנו", היא אמרה, "זה רק שינוי נקודת מבט".

ובפרק שהקלטנו בפורים היא אמרה את זה עוד יותר פשוט: להתפרנס מהמתנות שלך זה כסף שמח. ליצור מרחב של פרנסה ממה שאת אוהבת ומאמינה בו.

וכשצריך להביא כסף הביתה?

כאן העליתי את הפרדוקס. כשאני יודעת שאני צריכה להביא כסף הביתה, אני נכנסת להישרדות. איפה החופש בזה?

עדי ענתה שהצורך הזה יכול להיות הדלק. "זה לא רק זכות, יכול להיות שזה יהיה הדלק שלך. זה המנוע". ההבדל הוא המצע: הישרדות, או יצירתיות.

וזה בדיוק מה שקרה לי. ברגע שלקחתי אחריות על זה שאני מביאה כסף הביתה, זה הוביל אותי לעשות דברים שלא הייתי עושה קודם. ועדי סיפרה שגם אצלה זה היה ככה.

זה לא מסלול של כסף קל ולא פתרון של רגע אחרון. זו בחירה לבנות פרנסה על מה שאת הכי טובה בו, ולתת לכסף לשרת את החלום.

למה דווקא אימון

עדי אמרה בפרק שתמיד ידעה שתקים בית ספר לאימון, כי כשהיא מאמנת היא גם מלמדת לאמן. והיא שומרת על אנרגיה גבוהה כי היא חיה את זה כל יום, כמו מורה לספינינג. "כשאנחנו מאמנים מישהו אחר, כשאנחנו עוזרים למישהו אחר, קודם כל האנרגיה שלנו עולה".

גם אני הרגשתי את זה. בימים שלפני הפרק, אירועים שהיו לוחצים לי על כפתורים פתאום לא לחצו. אולי בזכות התפקיד החדש שלי כמאמנת של מאמנות.

שלושה תרגולים מהפרק

• להשלים בקול: "אני פריבילגית ב...". כמה שיותר מתנות, בלי להתנצל עליהן.
• לבחור פעולה יומיומית אחת ולהגיד עליה "יש לי זכות" במקום "אני חייבת".
• לשאול על החלטה ישנה: בדקתי פעם אם זה באמת מתאים לי, או שמראש אמרתי שזה לא בשבילי?

אם את מרגישה שהמתנות שלך מחכות להפוך לפרנסה, ושאולי אימון הוא הדרך: בהדרכה המוקלטת של קורס הכשרת המאמנות עדי מספרת למה שיטות אימון שנבנו במבנה גברי לא מתאימות לנשים, ומה זה להיות מאמנת בשיטת מאסטר פיס. ועל הקשר בין כסף שמח לחלומות, במדריך המלא לכסף שמח.