למה השבת הזו הייתה שונה מכל האחרות

היי זו שרי,
מוצאי שבת הגיעה, הרבה פעמים הייתי מגיעה לשעה הזו במוצאי שבת והתדר היה יורד לי.
לא הצלחתי באמת לנוח,
לא ממש עשיתי כיף,
לא כל התוכניות שלי יצאו לפועל,
לא זרם כמו שקיוויתי,
הרבה, הרבה, הרבה ״לואים״, שסיפרו לי כמה פספסתי, כמה החמצתי, כמה יכול היה להיות הרבה יותר טוב, אבל לא…

מוצ״ש הזה הרגשתי שונה, היום הייתי אחרת.
זה התחיל כבר אתמול בערב,
״אולי נלך מחר בבוקר ביחד, רק אני ואתה, לים״, הצעתי לשגיא.
״יורד גשם, לא יהיה לנו איפה לשבת, לא תהיה חניה…״, הוא ירה ב-3 שניות את כל ה-״לואים״ שלו.
״אני בכל מקרה אלך״, אמרתי את הרצון והתכנון שלי.
בבוקר הוא הצטרף, מעצמו, והיה כיףףףףף של ביחד,

עם שמש, עם מקום לשבת, עם חניה - מושלם.

הדבר היחיד שהשתנה מהשבת הזו לשבת שעברה, ושעברה שעברה, ושעברה שעברה שעברה, היה - אני.