למי יש כוח לעוד שבוע ?

ראשון בבוקר.

אני מתעוררת בתחושת באסה.

למי יש כוח לעוד שבוע.

״זה ישתפר ככל שיתקדם היום״, אני מעודדת את עצמי לקום.

לוקח קצת יותר זמן עד שנכנסים לרוטינה.

הדיאלוג הזה רץ לי בראש במשך שנים.

כל פעם הסטטוס שלי היה שונה. הנסיבות היו שונות.

לפני הילדים, אחרי הילדים.

עובדת כשכירה, עצמאית מהבית.

גרה בשכירות, מתעוררת בבית שלי.

הייתה שבת מהממת, הייתה שבת מבאסת.

והדיאלוג של יום ראשון בבוקר מתקיים בלי שום שינוי.

עד ש…

שינוי קטן, עם השפעה ענקית.

כזה שהפך את יום ראשון ליום של תדר גבוה. והאמת… גם את הבקרים שבאו אחריו.

על זה נדבר באימון שנקיים לכבוד השנה החדשה.

כל שנת תשפ״ז יכולה להתעורר אחרת לגמרי בזכות זה.

כבר שריינת מקום?