שפת האהבה של הכסף: הכרת תודה
"עזבי אנשים אחרים, בואו נדבר עליי".
ככה עדי ענתה, כששאלתי אותה אם הרבה אנשים נופלים בזה. בזה, כלומר בלקחת את הכסף כמובן מאליו. אמרתי לה שאני רואה בה אישה שמכירה תודה במהות. והיא, אחרי למעלה מ-25 שנה בעולם של התפתחות אישית, אמרה שגם לה יש מקומות שבהם היא קורבנית. ובמיוחד בכל מה שקשור לכסף, "כי כסף הוא כפתור מאוד רציני".
ככה נפתח הפרק השלישי בסדרה שלנו על שפות האהבה של הכסף. לפרק "שפת האהבה של הכסף: הכרת תודה" בפודקאסט
קורבן זו לא מילת גנאי
אחרי זרימה וקלילות, השפה השלישית היא הכרת תודה. וכדי להבין אותה, התחלנו דווקא מההפך שלה.
"להיות קורבן זו לא מילת גנאי, אלא רמת התפתחות", אמרה עדי. "ולכל אחת מאיתנו יש רגעים ביום שאנחנו קורבניות".
איך זה נראה? ברגע שאני מאשימה מישהו אחר, למשל את הבוס על מה שהוא שילם לי. ברגע שאני מתלוננת. ברגע שאני לא לוקחת אחריות על מה שקורה לי.
ניסיתי לסכם: אז אם יש לי בעיה עם כסף, כנראה שאני קורבן של הנסיבות. עדי ביקשה לדייק. זה לא "אם יש לי בעיה עם כסף". זה אם עולם התוצאות שלי עם כסף לא מספק אותי. ולא משנה אם בפועל יש לי או אין לי.
"ילדת השמנת מדברת"
עלתה בפרק שאלה שקיבלנו מאחת הנשים האהובות עלינו: אתן מדברות על השקעות, מה עם מי שבאמת אין לה?
אני אגיד מה קרה לי כששמעתי את זה. ישר חשבתי על עצמי: הנה, ילדת השמנת מדברת.
עדי לא נתנה לי להישאר שם. היא הזכירה לי שעבדתי שנים, מהרגע שהשתחררתי מהצבא וגם בצבא, בכל עבודה. שחסכתי שנים, ושאני עושה עבודה של התפתחות אישית יום יום. "הפיינטיונינג שלך", היא אמרה, "זה להפוך את זה לכסף שמח".
ועדי, שהייתה בחייה כמה פעמים במצבים כלכליים מאוד קשים, וברגע מסוים ממש בפת לחם, אמרה משפט שאני חוזרת אליו מאז: "כסף שמח זה קודם כול being, זה עוד לא having". יכול להיות שאין לנו בכלל, ועדיין ברגע שנתחיל למגנט כסף שמח, הוא יבוא. ויכול להיות שיש לנו, אבל בתחושה אין. ואז, בלי עבודה על התודעה, לא באמת נצליח ליהנות ממה שיש.
שאלתי אותה אם גם בתקופות הקשות האלה היא הייתה בהכרת תודה. "חד משמעית, עוד יותר". היא סיפרה שיצאה מזה תוך שלושה וחצי חודשים, ושזו הייתה השנה שבה הרוויחה עד אז הכי הרבה כסף.
גם במאמץ, הייתי בהכרת תודה
שאלתי בפרק למה המיגנוט כל כך עובד לי. כי השינוי שעברתי הוא היציאה מהמאמץ.
כשעבדתי כעורכת דין, התאמצתי. התאמצתי למצוא חן, וזה מאוד קורבני דרך אגב. המון מיקוד שליטה חיצוני, המון תמרונים, והשילוב של בית ועבודה, שרוב הנשים מכירות. להיות הכי טובה גם פה וגם פה, בלי לשים את עצמי ביומן. קמתי בשעות לא נורמליות כדי להספיק, ודרכתי על ביצים כדי שלא ירגישו מה אני עושה בשביל עצמי. היום אני יודעת שזה היה חוסר אהבה עצמית, ביג טיים.
ועדיין הייתי בהכרת תודה. על מקום העבודה, על השעות שאפשרו לי, על המשכורת שנכנסה כל חודש ואפשרה הרבה מאוד דברים לי ולילדים שלי. על מה שבניתי בשתי ידיים, בגיל צעיר.
כסף לא אוהב שלוקחים אותו כמובן מאליו
"כמו שכסף לא אוהב שלוקחים אותו כמובן מאליו, שזה ההפך מהכרת תודה", אמרה עדי, "אני נורא לא אוהבת שלוקחים אותי כמובן מאליו".
ואצלי יש בדיוק כפתור כזה, וקוראים לו עדי. אם מישהו חושב שזה מובן מאליו שיש אישה כזאת שאפשר לפנות אליה ולהתאמן איתה, זה מקפיץ אותי.
ועדי השלימה: ככה בדיוק כסף מתרחק מאיתנו. והכרת תודה היא לא רק על הכסף. היא גישה כללית. הכרת תודה על המתנות שלנו, את זה היא מלמדת לעומק במיגנוט הקוונטי. היא נתנה דוגמה מעצמה: יש לה זיכרון מעולה, והרבה פעמים היא שוכחת להכיר תודה על זה. והכרת תודה על מה שכבר יש, כי מה ששמות עליו פוקוס גדל. ומרביתנו שמות פוקוס על מה שאין, על הטענות ועל התלונות.
צודקת או חכמה
עלה בפרק משפט שנשאר איתי: אי אפשר להיות גם צודקת וגם חכמה בו זמנית. ברגע שהפוקוס שלי על התלונות, אני לוקחת את היש כמובן מאליו, באופן אוטומטי. וקורבן, כמו שנאמר בפרק, תמיד צודק. וזה ממכר להיות צודקת.
והמלכודת הכי מסוכנת? כשאנחנו נפגשות ומתחילות לרכל ולקטר. זה יוצר אצטלה של קרבה: הנה, אני משתפת, את לא לבד. אבל ברגע שאני יוצרת קרבה דרך מה שלא טוב, אני מרחיקה מעצמי כסף שמח. ממני ומהמשפחה שלי.
עדי הבדילה כאן בין שיתוף אימוני, שבא ממקום אחר, לבין הסמולטוק של היומיום, שיכול מאוד להפיל. ההדהוד של הקיטור מחזק את הצד הקורבני, כי מי ששומעת מישהי מתלוננת, מזדהה איתה. ולשחרר קיטור? עדיף בדפי בוקר.
וזה אנושי. אפשר להיות חלק מהיום במרמור. רק לשים לב, כי הלופ של הכעס והקיטור גם מרחיק אותנו מהפתרונות.
על מה יש לי השפעה
שאלתי את עדי את השאלה שהרבה נשים מכירות: נגיד יש בן אדם בסביבה הקרובה שלי, אני לא יכולה להתרחק ממנו, ובראש שלי רץ דיאלוג שמאשים אותו. מה עושים?
"ברגע שאדם מתנהג בדרך מסוימת, זו הקארמה שלו", היא ענתה. "והתגובה שלי אליו, זו כבר הקארמה שלי".
את ההתנהגות שלו אני לא משנה. אז לשאול: על מה יש לי השפעה? ואם מה שיש לי עליו השפעה הוא להתמקד במה שכן טוב בו, אז להתחיל ממשהו אחד טוב. עלה בפרק סיפור על תהליך כזה, שבו משהו אחד טוב הוביל לעוד אחד, ונוצר מומנטום של דברים טובים. אני לא יכולה לשנות את המצב. אני יכולה לשנות את הגישה ואת התגובה שלי. ולשים פוקוס על הטוב, זו הכרת תודה.
הכרת תודה היא לא כסף קל
חשוב לי לומר את זה בפשטות. כסף שמח הוא לא קיצור דרך, לא פתרון של רגע אחרון ולא כסף קל. זו עבודה על התודעה שמתרגלים יום יום, והכסף בה משרת את החלומות שלנו.
תרגול מהפרק
- שלוש תודות בבוקר ושלוש בערב. הרגל קטן ומאוד חשוב.
- לשאול מה בהתנהגות שלי לא בהכרת תודה. איפה אני מקטרת בשיחת חולין, ולוקחת את היש כמובן מאליו?
- לשחרר קיטור בדפי בוקר, ולא בשיחה שמחזקת את הצד הקורבני.
- להכיר תודה על מתנה אחת שלי שאני רגילה לשכוח.
- מול מישהו שמעורר בי כעס: על מה יש לי השפעה? ומה דבר אחד טוב בו?
ואם בא לך לתרגל הכרת תודה וכסף שמח ביחד, ארבעה ימים עם עדי בוואטסאפ: אתגר קסם הכסף השמח. ולתמונה המלאה, עם כל שפות האהבה של הכסף: המדריך המלא לכסף שמח.