שפת האהבה של הכסף: קלילות. ומה עם חיסכון?
"מה ההפך מקלילות?" זו הייתה השאלה הראשונה בפרק.
התשובות הגיעו מהר. כבדות. נוקשות. קיבעון. אחיזה. ואז עלתה עוד אחת: לחסוך ליום שחור. ואני מיד הסכמתי. מישהי קלילה, אמרתי, לא חושבת על לחסוך ליום שחור.
עוד לא ידעתי שהמשפט הזה יפתח את השיחה הכי כנה שלי עם עדי על חיסכון. לפרק "שפת האהבה של הכסף: קלילות" בפודקאסט
למה כסף אוהב קלילות
זה הפרק השני בסדרה שלנו על שפות האהבה של הכסף. אחרי זרימה, השפה השנייה היא קלילות.
שפת אהבה היא הדרך שבה מדברים עם מישהו, כך שזה ממלא אותו. ושפת האהבה של הכסף אומרת שאנחנו מדברות עם הכסף בשפה שממלאת אותו, והוא ממלא אותנו בחזרה.
עדי הסבירה שקלילות היא קודם כול גישה. היא משפיעה על הכלי שלנו, על התדר שלנו ועל המרחב. וכסף אוהב קלילות, כי כסף זה אנרגיה. זה כוח, זה משאב.
הכבדות לא באה לבד
עלתה בפרק הבחנה חשובה: הכבדות כמעט אף פעם לא עומדת בפני עצמה. היא מגיעה יחד עם דאגות, עם לחץ ועם תחושת מחסור. היא פועל יוצא של האנרגיה הזו.
והדאגות, אנחנו יודעות, מנטרלות את המיגנוט.
אז מה קודם למה? קודם אני דואגת, או קודם אין כסף? ביצה ותרנגולת. ובגלל זה קלילות היא גם גישה וגם הרגל. משהו שמתרגלים.
יום שחור ועיקרון 20% ההחטאות
כאן התחלתי להתווכח. דייקתי את עצמי: אני לא אומרת שמי שקלילה לא חוסכת. אני אומרת שמי שקלילה לא חוסכת ליום שחור. הגישה שאומרת "יום שחור עוד יגיע ואני מתכוננת לקראתו" לא מדברת אליי. אם אני יודעת למגנט כסף, למה שאחסוך? כשיגיע יום שחור, אמגנט.
עדי ענתה בעיקרון שהיא מלמדת במועדון ניהול הזמן שלנו, "הכל אפשרי": לקחת בחשבון 20% החטאות.
"דווקא כשאני מסכימה לזה שלפעמים יש ימים שחורים", היא אמרה, "דווקא אז הם מתרחקים ממני".
עלתה בפרק דוגמה פשוטה. מישהי אוכלת בריא ומסודר, לפי שיטה, ואז מתעייפת ואוכלת כמה עוגיות. זה חלק מההחטאות. האתגר של רובנו הוא שאחרי החטאה אנחנו עוברות ל"הכל או כלום".
את העיקרון הזה אני כבר מכירה מהמועדון, ועשיתי איתו הרבה עבודה. אני מאוד אוהבת הכנה, ולא אוהבת הפתעות. וההסכמה מראש לכך ש-20% ממה שנעשה, או ממה שיקרה לנו, יהיו באזור ההחטאה, יוצרת אצלי הקלה ושקט. היא מנטרלת את אלמנט ההפתעה. ראיתי איך היא אפשרה לי לעבור אירועים לא פשוטים בצורה טובה מאוד, רק כי לקחתי בחשבון שזו אופציה.
ועוד משהו שעלה: יום שחור נהיה הרבה יותר לבן כשיש לנו משאבים לעבור אותו. כמו אימון יומיומי שמחזק את השרירים, החוסן המנטלי, הרגשי, הפיזי והרוחני משנה את הדרך שבה אנחנו מקבלות את מה שמגיע.
ההתנגדות שלי למילה "לחסוך"
ואז הבנתי שההתנגדות שלי היא בכלל לא ליום השחור. היא למילה עצמה.
הודיתי בפני עדי שיש לי אמונה על אנשים שחוסכים: שהם קמצנים. שהחיסכון לא בא מהיש. שהוא בא מלחסוך על עצמי. כשאני חוסכת למטרה מסוימת, זה מרגיש לי כאילו זה בא על חשבוני בהרבה דברים אחרים.
"אז זאת תודעת מחסור", אמרה עדי.
והיא הביאה את וואלאס וואטלס, שכתב את "מדע ההתעשרות": יש אנשים שחוסכים ומתעשרים, ויש שחוסכים ולא מתעשרים. יש אנשים שמבזבזים ומתעשרים, ויש שמבזבזים ולא מתעשרים. כלומר, החיסכון עצמו לא קובע. מה שקובע הוא הגישה.
עלה בפרק גם על מה הגישה הזו יושבת אצל הרבה אנשים: על התחושה שאין. ואז חוסכים מתוך "אין", חיים חיים של צמצום, והחיים עוברים לידם. זו תודעת מחסור במיטבה. אם הנושא הזה מוכר לך, כתבתי עליו גם במאמר על תודעת מחסור.
"יש לך את כל הכסף שבעולם"
עלה בפרק החיבור לזמן. במועדון שלנו אנחנו מספיקות הרבה יותר, בהרבה פחות זמן, ובקלילות. ואני לא מכירה מישהי שמתייחסת לזמן כמו עדי. אצלה הזמן באמת הופך לשפע.
"ברוכה הבאה לממלכה שבה יש לך את כל הזמן שבעולם", היא אמרה, ככה מקבלים כל מי שמצטרפת למועדון. "עכשיו נעשה העתק הדבק לכסף". ואז קראה לי בשם המלא, ברצף ובלי להתבלבל: יש לך את כל הכסף שבעולם.
היא שאלה איך זה מרגיש. עניתי במילה אחת: מדהים.
חיסכון שמנכיח את היש
אז שאלתי אותה את השאלה שבאמת עניינה אותי: אם יש לי את כל הכסף שבעולם, למה לחסוך? איך חיסכון מביא לי עוד כסף?
עדי סיפרה שלמדה את זה מאסתר היקס: לחסוך את הכסף, ולהסתכל עליו. והדימוי של זרעים הוא כבר הפיתוח שלה. הרבה פעמים, כשאנחנו לא חוסכות, יכול להיות שיש כסף בעובר ושב, אבל אנחנו לא מנכיחות אותו.
"חיסכון מנכיח את היש", אמרה עדי. "זה כמו זרעים של עץ הכסף".
הגישה המקובעת אומרת: אם אני חוסכת, אני מונעת מעצמי. עדי קראה לזה הגישה הליניארית.
לא ויתרתי. אמרתי לה שאני רואה התנגשות עם שפת הזרימה. כשאני חוסכת, הכסף עומד אצלי לטווח ארוך. בחיסכונות שלי, לפחות ככה הרגשתי, לא הייתה שום אנרגיה.
עדי ענתה שגם לחיסכון יש אנרגיה, והשאלה היא אם אנחנו הופכות אותו לממגנט. וכשאמרתי לה שכל כך הרבה הסבירו לי שצריך לחסוך, שהקלילות שלי פשוט רוצה ליהנות מהכסף, היא אמרה: "זה לא סותר, זה גם וגם". אפשר גם ליהנות מהכסף וגם לחסוך.
קלילות היא לא כסף קל
חשוב לי לומר את זה בפשטות. קלילות עם כסף היא לא קיצור דרך, לא פתרון של רגע אחרון ולא כסף קל. זו גישה והרגל שמתרגלים, והכסף בה משרת את החלומות שלנו.
ועדי מזכירה שהשינויים קורים בצעדים קטנים, באפקט הפרפר. לא צריך שינוי גדול.
שאלות לתרגול מהפרק
- מה ההפך מקלילות אצלי? כבדות, נוקשות, קיבעון, אחיזה? איזו מהן מוכרת לי מול כסף?
- מה המילה "לחסוך" אומרת לי? האם היא באה מהיש, או מלחסוך על עצמי?
- ומה בחיסכון יש בשבילי? שקט? חופש? כל אחת יודעת מה הקלילות שלה.
- להגיד בקול רם, בשם המלא: "יש לי את כל הכסף שבעולם". ולשים לב איך זה מרגיש.
- שינוי קטנטן אחד: איפה אני יכולה להכניס קלילות למגרש המשחקים שלי עם הכסף?
כשעדי שאלה אותי את השאלה האחרונה, התשובה שלי הייתה פשוטה. אני מאוד אוהבת שיש תקציב לדברים שעושים לי טוב, או שעושים טוב לילדים שלי. כיף לי, טוב לי, נעים לי.
ואם בא לך לתרגל קלילות עם כסף ביחד, ארבעה ימים עם עדי בוואטסאפ: אתגר קסם הכסף השמח. ולתמונה המלאה, עם כל שפות האהבה של הכסף: המדריך המלא לכסף שמח.