תודעת מחסור: למה היא מתעוררת דווקא בחגים, ואיך מזהים אותה מראש

הלכתי לשיעור התעמלות שחיכיתי לו כל השבוע. ויצאתי ממנו באמצע.

הגעתי לשם כבר עם תודעת מחסור. החלטתי לעשות קאט וללכת להתעמל. ובפנים, פשוט לא היה לי מקום. מישהי לידי אמרה לי "את נכנסת לי לטריטוריה". זזתי קצת. ואז מישהי מאחוריי שאלה "את יכולה לא לעמוד פה?".

הילדה הקטנה שבתוכי הרגישה שאין לה מקום. שהיא לא רצויה. לא התאמנתי, לא נהניתי, והלכתי.

כשסיפרתי את זה לעדי, בפרק שהקלטנו בין החגים של תשפ"ד, כבר ידעתי את האמת: זה לא הן. אני יצרתי את זה. לפרק 89 בפודקאסט

חג אמור להיות שפע

בתחילת הפרק עלתה השאלה אם יש בכלל דבר כזה, תודעת מחסור בחגים. התשובה הייתה חד משמעית: יש הרבה יותר תודעת מחסור בחגים מאשר בכל זמן אחר.

וזה הפוך על הפוך, כי חג מסמל שפע. דווקא בזמן שאמור להרגיש מלא, המחסור מרים ראש.

עדי הרחיבה את זה מהחגים לכל השנה החדשה. היא מאמינה בכוח של התזמון: רגע לפני שנה חדשה יש לנו זכות להחליט החלטות משמעותיות, כי יש בזמן הזה אנרגיה מסוימת. והיא הציעה לנהל את תודעת המחסור מראש, לפני שהיא מנהלת אותנו.

מה זה תודעת מחסור

"תודעת מחסור זה באמת לראות את האין במקום את היש", אמרה עדי.

והיא נראית כמו "או-או". או שאני אימא טובה, או שאני קרייריסטית. או שאני עושה כסף, או שאני עובדת במה שאני רוצה. תודעת שפע אומרת: גם וגם.

תודעת מחסור גם לוקחת כמובן מאליו את הדברים הכי מדהימים שיש לנו, ומנכיחה כל הזמן את ה"מה לא". תודעת שפע, לעומתה, היא הכרת תודה.

הפרק הזה נולד בדיוק מזה. עדי שמעה אותי מדברת ב"או-או", ובאותו שבוע גם אני זיהיתי את זה על עצמי. אמרתי לעצמי: שרי, מה זה האו-או הזה? וחזרתי להקשיב לאימונים של עדי על משיכת כסף שמח.

זה לא רק כסף

תודעת מחסור משפיעה על הכסף שלנו, חד משמעית. אבל היא לא מתחילה ונגמרת בו. היא מופיעה גם בזמן, באנרגיה, במקום, במשאבים ובכוחות. "חסר לי זמן". "חסרה לי אנרגיה". "אין לי מקום". כמו באולם ההתעמלות.

עדי שיקפה לי בפרק שיש לי תודעת שפע. שאני נדיבה, נותנת מכל הלב ולא עושה חשבונאות. ואני סיפרתי לה שבנסיעה אליה חשבתי על מרחב אחד בחיים שלי שבו הכוס שלי ריקה. שם אני מרגישה שאין לי מה לתת, ושם, כשלוחצים לי על הכפתור, הוא כואב. שם יש לי תודעת מחסור.

כלומר, אפשר לחיות בשפע ברוב החיים, ועדיין לגלות פינה אחת של מחסור. וטוב לגלות אותה.

עדי הזכירה שבעולם האימון מסבירים שהעולם הפנימי שלנו יוצר את העולם החיצוני, לא הפוך. הנטייה שלנו היא להגיד "הם עשו לי", "הם לא סופרים אותי", "הוא לא רואה אותי". אבל הסדר הפוך.

היא מתחילה בחשיבה, לא במה שיש

"תודעת מחסור מתחילה בחשיבה, לא במה שיש לנו", אמרה עדי.

קל להיתפס למה שיש או אין. נכנסות לבנק ואומרות "חסר לי". מסתכלות על היומן ואומרות שיש כל כך הרבה אנשים שרוצים להתאמן, ואין מקום. זה הופך ללופ.

ועלתה בפרק דוגמה מהעסק שלנו: מישהי מצטרפת לקורס, יופי. מישהי לא רוצה להצטרף, תודעת מחסור. אפשר להסתכל על נתוני ההאזנה לפודקאסט, לראות פרק שהקשיבו לו מעל 200 אנשים בשבוע הראשון ולהגיד "מדהים", ואז לראות פרק אחר, מעולה לא פחות, עם פחות האזנות, ולשאול "מה קרה?". זה הרגע שבו המחסור נכנס.

לכל הרגל יש טריגר

כאן עדי אמרה שהיא מסבירה משהו בפעם הראשונה: לכל הרגל יש טריגר. וברגע שמזהות את הטריגר, הרבה יותר קל לנהל אותו.

תודעת מחסור יושבת בדרך כלל על משהו שקרה, על משהו כמותי. מה שיש בבנק. כמה הקשיבו לפרק. מי הצטרפה לקורס ומי לא. מקום פנוי באולם. כשאני יודעת מראש שזה הטריגר שלי, אני יכולה לפגוש אותו ער, ולא להיגרר אחריו.

גישה מנצחת שלא תלויה בתוצאה

עדי לא ייפתה את זה: שינוי הרגלים דורש הרבה. האוטומטים שלנו חזקים יותר מכוח הרצון, יש להם היסטוריה של הרבה שנים, ויש גם את התת מודע ואת האגו. וזה מתחיל בהחלטה.

עלתה בפרק ההנחה שהרבה פעמים שינוי מתחיל בכאב. ועדי הביאה מונח שלמדה לעומק באחד הקורסים של מנטורים מחו"ל, שבהם היא לומדת כל הזמן: סאטורי. ללמוד מתוך הארה, ולא מתוך כאב. כשהתפתחות אישית היא דרך חיים, אפשר לעשות שינוי בלי לחכות שיכאב.

ועוד דבר: אם השינוי מחובר רק לתוצאה, ברגע שהתוצאה נראית רחוקה, מוותרות. זה אנושי. בשלב הזה רואים רק את המחיר ולא את הרווח. ובדיוק אז נכנסת תודעת מחסור. לכן עדי מציעה לבנות גישה מנצחת שעומדת בפני עצמה, ולא תלויה בתוצאה.

היא איחלה לנו שנה של פריצות דרך, ואמרה שזה לא קורה מעצמו, שצריך להתאמן. ואז הוסיפה משפט שאני אוהבת: "מחויבות זה להביע אהבה. אהבה עצמית, קודם כל לעצמנו".

תודעת שפע היא לא קיצור דרך ולא כסף קל. זו גישה שמתרגלות, כדי שהכסף, הזמן והאנרגיה ישרתו את החלום.

לפני החג הבא

ארבעה דברים שאני לוקחת מהפרק הזה:

• לתפוס את ה"או-או". איפה אני אומרת "או זה או זה"? ואיך זה יישמע כ"גם וגם"?
• לזהות את הטריגר מראש. איזה מספר, איזה רגע או איזה מקום מכניסים אותי למחסור?
• לשאול "מה כן יש כאן?" ולהגיד תודה על משהו אחד שלקחתי כמובן מאליו.
• לבחור גישה ולא רק תוצאה. מה הגישה המנצחת שלי, גם אם התוצאה עוד לא כאן?

ואם בא לך לתרגל את זה ביחד, ארבעה ימים עם עדי בוואטסאפ: אתגר קסם הכסף השמח. על החרדה שמתחת למחסור כתבתי בחרדה כלכלית: איך עוברים מכיווץ לתודעת שפע, ועל ההבדל בין כסף עצוב לכסף שמח במאמר נפרד. ולתמונה המלאה: המדריך המלא לכסף שמח.