״תסמכי עליי״, אומר לי ההישרדותי

כשאני בהישרדותי שלי, אני לרוב שוכחת.
שוכחת שהכאב או הפחד שאני מרגישה עכשיו הם לא האמת. הם רק אשליה.
ושזה גם ככה זמני.
ושעוד רגע אני בכלל לא אזכור את אותו יום ״שחור״ - שהיו בו גם הרבה רגעים יפים.
דווקא הם נדחקים לפינה, כי ההישרדותי שלי לא רוצה שאזכור.
הוא רוצה לעמעם, לבלבל, לערפל. ולומר לי:
״זה בלתי אפשרי בשבילך, וזה רק יהיה יותר גרוע. אני יודע. תסמכי עליי״.
ואז אני יכולה רק לרגע להציץ אצל אחרים.
איך אצלם זה אחרת. איך הם תמיד מסתדרים.
למה להם יש עזרה, תמיכה, משאבים.

בימים שכאלה אני מזכירה לעצמי שהמציאות, כמו המציאות, היא מורכבת.
אצלי בדיוק כמו אצל אחרים.
ורק הפרשנות שלי היא שתקבע אם יהיה לי טוב, או שיהיה לי רע.
וההישרדותי הזה הוא רק אשליה.
כי הכל תמיד מסתדר לטובתי הגבוהה.

ומה ההישרדותי שלך לוחש לך היום?
כי זאת בדיוק השאלה - לא מה קרה, אלא איזה סיפור את מספרת לעצמך על מה שקרה.

הקלטנו פודקאסט בדיוק על זה - להנדס את המציאות