זאת אולי הבעיה הכי גדולה שלי

הרבה פעמים אני מתכחשת לזה שיש לי בעיה, וזאת אולי הבעיה הכי גדולה שלי.
חשבתי שאם לא אומר בקול שיש לי בעיה, אולי היא תעלם, תתפוגג, לא תהיה נוכחת, כי הרי אני לא מנכיחה אותה, לא נותנת לה מקום, משחקת אותה כאילו שהיא לא קיימת.

אני יכולה לעשות את זה עם פגישה מאוד חשובה שיש לנו - ״אני, אני בכלל לא מתרגשת״.
עם הוצאה גדולה שעומדת לרדת - ״שטויות, זה יסתדר בסוף״.
ואפילו עם ויכוח שיצא מפרופורציות - ״אני, אני ממש בטוב, מחר לא אזכור כלום״, אני משקרת את עצמי, ומעצימה את הבעיה שלי.

שיטת האימון של עדי יוצרת מציאות, ומציאות לא נוצרת כשמתאמצים להסתיר ולטשטש את הבעיות שיש לנו, אלא דווקא שמודים בהן בפה מלא, בכנות, באומץ -
״כן, אני מפחדת מהפגישה הזו״,
״כן, לא בטוח שאני אסתדר ב-15 לחודש״,
״כן, הריב הזה היה קשוח לי״׳

אומץ במקום מאמץ, הוא הצעד הראשון ביצירת מציאות לנו ולמתאמנות שלנו, וזה גם תנאי בלעדיו אין אימון.