זה יכול לקרות לכל אחת

אתמול כעסתי על עצמי, על התגובה שלי, הייתי כל כך רגשית, והאמת היא שהופתעתי ממה שנאמר, לא הייתי מוכנה לזה, ומיד התחילו לרוץ לי תסריטים בראש איך אני נשארת לבד עם עצמי בשבתות, מחפשת את עצמי, מרגישה כל כך בודדה.
״את סוציומאטית״, אמרתי לעצמי, ״במקום לשמוח בשבילו, את חושבת רק על עצמך״.

ההלקאה העצמית הזו, היא יותר גרועה מהבשורה כשלעצמה, היא יותר גרועה מהמציאות, היא זו שגורמת לכאב הבלתי נסבל הזה שהולך איתי ולא מרפה.

״את אנושית״, הערתי את המאמנת שבתוכי שדיברה איתי בחום וברכות, ״זה יכול היה לקרות לכל אחת, זה לא אומר עלייך כלום״, ופתאום האנרגיה השתנתה, ובמקום ההאשמה העצמית, הרחמים העצמיים, ביקשתי פתרון, כזה שיעשה לי טוב כבר עכשיו, עם הנסיבות הקיימות.

בא לי לומר גם לך, את אנושית, זה יכול היה לקרות לכל אחת, זה לא אומר עלייך כלום, וגם את יכולה בכל רגע, להעיר את המאמנת שבתוכך, שתאפשר לך להרגיש הקלה ורווחה, בנסיבות שנראות הכי קשוחות שיש.