אנחנו ממש גרועים

״אנחנו ממש גרועים״, אמרתי לשגיא איך שהיא התרחקה.

״אני הסתכלתי לצד שמאל״, הוא הסביר לי את טקטיקת ה״אני לא בעניין״ שלו.

״אני לצד ימין…״

גיליתי שאני שיקוף מדויק שלו.

ושנינו לא הצלחנו לשים גבול למונולוג שהתארך והתארך, ושלא היינו מעוניינים בו.

רק כי לא היה לנו נעים.

״אנחנו חייבות להקליט פודקאסט על הלא נעים הזה״, עדי אמרה לי כשסיפרתי לה על התקרית בבריכה, שלא הצלחתי לעשות לה קאט בזמן אמת.

״אני בטוחה שכבר הקלטנו אחד כזה״.

עשיתי חיפוש באפליקציית הפודקאסטים שיצרתי, גיליתי את פרק 138, ואז האזנתי לו.

והאמת? זה היה מדהים.

להקשיב לעצמי.

להקשיב לעדי.

לראות כמה השתנה מאז.

ואיזה אוטומט חבלני עדיין חי וקיים, ומחכה שעוד אצמח ואגדל ממנו.