״הוא פשוט לא יכול להבין״

אתמול הייתה לי תובנה ששיתפתי בה את עדי. ועכשיו אני משתפת בה אותך.
כשאני רואה מוגבלות פיזית אצל אחרים, זה נורא ברור.
היא לא יכולה ללכת - אין מה לצפות ממנה לעשות צעידות בשבילים צרים ומשופעים.
היא לא רואה טוב - ברור שיש דברים שהיא תתקשה לעשות, כמו לנהוג בלילה, או בכלל.

אבל כשזה נוגע לעניינים של הלב?
הרצון שלי שאחרים יבינו את המורכבויות שלי הוא כמו לצפות שהיא פתאום תקום ותלך, או שהשניה תראה בחדות של נץ.
אם היא לא מבינה את הרגישות שלי סביב הילדים - היא לא יכולה להבין.
אם הוא לא מבין שלא עושים צחוקים על הנושא הזה מבחינתי - הוא לא מסוגל להבין.
זה לא ברור, והם לא חיים אצלי בראש.
זה פשוט לא יקרה.

ואם זה ככה - אז ממה יש לי להיעלב? על מה יש לי לכעוס?
ממש אין צורך שאקח אותם באופן אישי.
הם אחרים. עם מנגנון אחר. ומותר להם להיות הם.

כמה שקט, שחרור שליטה וניקוי פנימי אפשרה לי התובנה הזו.
הם זה הם - עם המוגבלויות, ועם היתרונות והמעלות.
ואז מה שנשאר לי זה להיות אני.
קללללל.

ועוד משהו קטן, לפני סיום,
המנגנון הפנימי הזה - שלי, שלהם, שלך - הוא בדיוק מה שקובע איך כל אחת מאיתנו חווה את אותה מציאות.
לקראת סוף השבוע אזמין אותך לאירוע שישפוך אור על המנגנונים הפנימיים השונים.
ואיך אפשר לקחת את הידע הזה לשלב הבא בחיים שלנו.
תמשיכי לעקוב. הפרטים בדרך.