אריאלה התקשרה אליי...

כשעשיתי מנוי למפעל הפייס לפני כמה חודשים, היה לי חלום, שאריאלה תתקשר, שהמזל ידפוק בדלת, מי מאיתנו לא רוצה שדווקא היא, מכל האנשים בעולם (או מקרב מנויי מפעל הפייס), תקבל את שיחת הטלפון הזו, שתעשה לה קיצור דרך רציני, לתקציב פינוקים, כזה שיאפשר לי לקנות כבר עכשיו כל מה שאני חולמת, ״מה הסיכוי ?״, עלו בי קולות של הפקפוק, ״להזיק זה לא יזיק״, הרגעתי את הקולות ועשיתי מנוי (וליתר דיוק שניים).

עברו חודשים ואריאלה עדיין לא בתקשורת איתי, ואני, אני מאמינה, שהמזל עוד ידפוק לי בדלת, שהשארתי פתוחה (פעמיים).

עדי מלמדת שמזל זה - מקום, זמן ולבחור.
והוא תמיד דופק, המזל החמוד הזה,
אצל מי?
אצל מי שנמצאת בדרך, שהיא שחקנית במגרש, שהיא כל הזמן בהתפתחות, בצמיחה, בעשייה, שמתמודדת,
גם כשקשוח, גם כשלא נעים,
אלה המצבים שהמזל הכי אוהב אותם (פי שניים).

״יש לך מנוי למפעל הפיס?״, שאל אותי סוכן הרכבים, כשניגשתי לרכוש את הפרארי האדומה שלי.
״יש לי אפילו שניים״, מילמלתי.