״בחייאת שרי, די״

יש את הרגע הזה - רגע הסוויץ׳.
שאני אומרת לעצמי, ״בחייאת שרי, די״, מספיק להתבכיין, לרחם על עצמי, לחשוב שאני חלשה, לא מספיק, ואני צריכה להתפשר על מה שיש, וזהו.

הרגע הזה מבחינתי הוא קוסמי.
זה הרגע שפתאום כל מה שאני עוברת נראה לי כמו בולשיט, ושאני יכולה הכל ושום דבר לא יזיז אותי ממה שאני רוצה.

ואיך זה הולך לקרות? בקלות נטולת מאמץ.

אלו הרגעים שאני מחכה להם, כי אז קורה המיגנוט שלי - והוא תמיד הרבה יותר, משמח, גדול, ומיידי ממה שדמיינתי.