נעלבתי, ואז נעלבתי שוב

״את לא במגרש״, עדי אמרה לי כשאמרתי לה כמה נעלבתי ממישהו.
״אני לא במגרש?!״, נעלבתי שוב, כשהעלבות שלי לא קיבלה מקום והבנה, ״הרי זה באמת היה מעליב…״

מה שעדי עשתה עבורי היה שיקוף, האנרגיה הרביעית של המאמנת, ובאמת כל פעם שאני נעלבת, או מתלוננת על התנהגות של מישהו אחר שהיה אמור להתנהג אחרת, אני לא במגרש, אני קורבנית, אני תגובתית, אני מריונטה של הנסיבות, אאוץ׳ כמה לא נעים לשמוע.

אני מאוד מודה לעדי על השיקוף הזה,
עכשיו בכל פעם שנלחץ לי כפתור ההיעלבות הזה, אני מזכירה לעצמי, להעיר את המאמנת שבתוכי, ולפעול לפי תוכנית הפעולה הספציפית שלי, בתחום הספציפי, בקשר למטרה הספציפית, ובנסיבות הספציפיות.